<h1>צרור החיים דרך עשירי סימן ג'</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ועגל שנולד בי"ט ונתברר שכלו חדשיו ואמו היתה עומדת לאכילה אפילו הוא מותר. ואע"פ שהוא נולד, שהרי מוכן הוא אגב אמו. שאם שחט את אמו והוא במעיה, מותר בי"ט, א"כ עכשיו שנולד מותר אגב אמו.
ואפרוח שנולד בי"ט אע"פ שנתפתחו עיניו אסור, דמוקצה הוא. וכן דעת הגאונים ז"ל. להוציא מדעת המתירין הואיל ונתחדשה בו דבר שמותר בשחיטה. ובענין זה חלק רבינו ז"ל דעגל הנולד שאמרינן שמותר אגב אמו אם היתה שבת סמוכה לי"ט מאחריו כגון י"ט בערב שבת אם שחטו לחולה בשבת שחלה מבעוד יום, מותר לבריא באומצא בשבת, שהרי הכין י"ט זה כבר לעצמו ולא לשבת, והוי כמותיר לשבת ומותר. אבל היכא שנולד בשבת הסמוכה לי"ט מלפניו שבא י"ט אחר השבת אסור בי"ט. לפי שהשבת לא הכין לעצמו. שאי אפשר לשוחטו, וכל שאסור ביומו אסור למחרתו מטעם שמכין לחברו שאסרנו. ויש מתירין אפילו בזה ואומרין שהשבת הכין לעצמו ואסור אחר שהוא אסור שחיטה גרם לו שאין שוחטין אותו. ואם יש חולה בתוך ביתו מותר. דאזלא אסור השחיטה, והילכך מותר אפילו לבריא באומצא. ונכון זה בעיני הרשב"א ז"ל.
ועגל הנולד מן הטריפה מותר, שאף הוא מוכן אגב אמו לכלבים כשהיה חיה דהאי עגל מוכן הוא, והוי כדבר המוכן הטמון בתוך דבר שאינו מוכן. ועגל הנולד מן הטריפה מותר הוא לעולם. ואע"ג דאמרינן עובר ירך אמו הוא, הטעם שהוא מותר מפני שאמרו טריפה אינה חיה וזו היא [איסורה], וזה הואיל והוא חי מותר, ואותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון על מנת לשחטו ומעלה אח"כ השני על דעת שהוא חפץ בו יותר מחבירו ושוחט איזה מהם שירצה, ודוקא בשוחט אחד מהם, אבל בשאינו שוחט נמצא טורח שלא לצורך י"ט. ואע"פ שדעת רבינו הרשב"א ז"ל נוטה להתיר אע"פ שלא ישחט אחד מהם ומערים מתחלה לכך משום הפסד ממונו, מ"מ אף הוא ז"ל לא הורה רק בשישחוט אחד מהם.
